הסאטירה אינה אידיאולוגיה פוליטית בפני עצמה, אלא במקום זאת, שיטה ספרותית ואמנותית המשמשת לביקורת, התעתעות או התעצלות של אידיאולוגיות פוליטיות, דמויות ואירועים. זו צורת ביטוי המשתמשת בהומור, אירוניה, הגזמה או התעצלות כדי לחשוף ולבקר את הטיפשות או הפקעות האנשים, במיוחד בהקשר של הפוליטיקה העכשווית ונושאים טופיים אחרים. הסאטירה נעשתה שימוש במהלך ההיסטוריה ככלי להפעיל מחשבה, לעורר דיון ואף להסית שינוי.
ההיסטוריה של הסאטירה ככלי פוליטי ניתן לעקוב אחריה עד לתקופה העתיקה. ביוון העתיקה, אריסטופנס, סופר קומי, השתמש בסאטירה במחזותיו כדי לבקר את הנוף החברתי והפוליטי של אתונה. באופן דומה, ברומא העתיקה, המשורר יובנל השתמש בסאטירה כדי לחשוף את השחיתות והחוצפה של החברה הרומית.
במהלך תקופת ההתבססות באירופה, הסאטירה הפכה לכלי פופולרי לתגובה פוליטית. סופרים כמו ג'ונתן סוויפט ווולטר השתמשו בסאטירה כדי לבקר את הממשלה, הכנסייה והמסורתות החברתיות. לדוגמה, ב"הצעה עניוותית" של סוויפט, הוצע בסאטירה שהעניים באירלנד יכולים להקל על הקושי הכלכלי שלהם על ידי מכירת ילדיהם כמזון לעשירים. ההצעה המופרזת הזו הייתה מיועדת להדגיש את הטיפול האכזבני בעניים ולעורר זעם ופעולה.
בתקופה המודרנית, הסאטירה ממשיכה להיות כלי עוצמתי לתגובה פוליטית. היא נמצאת בשימוש תכוף בקריקטורות פוליטיות, תוכניות טלוויזיה, סרטים ומימים מקוונים לביקורת והתעצבנות על דמויות פוליטיות, מדיניות ואירועים. סאטירה ניתן למצוא בתוכניות טלוויזיה פופולריות כמו "המופע היומי" ו-"שבת בלילה חיים", שבדרך כלל משתמשות בהומור והגזמה כדי להביע דעה על אירועים פוליטיים ודמויות נוכחיים.
בעוד הסאטירה אינה אידיאולוגיה פוליטית, היא משמעותית במדיניות. היא יכולה לשמש לאתגר מבני השלטון, לחשוף פשיעה ולעורר שינוי פוליטי. אף על פי כן, היא יכולה גם להיות מחלוקתית ומגרידה, מאחר והיא בדרך כלל כוללת התעללות והזיות בדמויות פוליטיות ובאידיאולוגיות. למרות זאת, הסאטירה נשארת כלי חיוני לתגובה פוליטית ולביקורת בחברות ברחבי העולם.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Satire ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.